הורים רבים מתלבטים -
״האם כדאי לספר לילד שלי שיש לו הפרעת קשב וריכוז״?
"זה לא יתייג אותו?"
בואו נעשה סדר,
הילד שלכם כבר יודע שמשהו ״לא בסדר״ איתו. הוא הולך לאבחונים, יש לו עיניינים חברתיים, הוא מקבל המון נזיפות ועונשים בבית הספר, הוא חווה התקפי זעם והתנגדויות בבית, הוא שוכח דברים.
ילד לא חי בוואקום - הוא שומע, רואה, מרגיש ומשווה את עצמו לאחרים.
הוא כבר מרגיש ״מתוייג״
ואם לא נסביר לו מה הגורם לאתגרים שהוא חווה, הוא פשוט יסיק על עצמו שהוא ״דפוק״ וימשיך לחוות המון כעס ותסכול.
אז השאלה צריכה להיות ״איך לספר לילד?״
- חשוב שההסבר יהיה מותאם לגיל של הילד ולמאפיינים הספציפיים של הפרעת הקשב שלו.
- לא להוסיף דרמה, הפחדות או תיוגים.
- לדבר בצורה בוגרת ונעימה כשאנחנו והילד בפניות.
דרך אפשרית לספר לילד (מבוסס על אנלוגיה של ד"ר אדוארד האלוול):
״יש לך הפרעת קשב וריכוז, זה אומר שהמוח שלך מתנהל אחרת ממוח של אדם ללא הפרעת קשב.
המוח שלך מדהים, הוא כמו מנוע של מכונית מרוץ, מהיר, יצירתי ומאוד מתקדם אבל יש לו קושי אחד גדול, אין לו ברקסים מספיק טובים כדי לעצור אותו.
זה כמו מכונית מרוץ שטסה במהירות גדולה, עם ברקסים של אופניים.
ואז מה קורה?
קשה לנו הרבה יותר להשתלט על עצמנו, על המחשבות שלנו ועל הפה שלנו.
לפעמים ממש קשה לנו להיות מרוכזים בגלל שהמוח שלנו ״נוסע" מהר מהר, עוברות בו המון מחשבות, הוא קופץ מדבר לדבר וקשה להתרכז ולעשות מטלות משעממות.
ומצד שני, בגלל הייחודיות של המוח, אנשים עם הפרעת קשב הם מאוד יצירתיים, טובי לב ורגישים.
הפרעת קשב היא נוירולוגית (קשורה לזרימה כימית במוח) ומגיעה בתורשה מאיתנו ההורים.
אם יש לך הפרעת קשב זה לא הופך אותך לפחות טוב מאחרים, אך זה אומר שאתה צריך יותר אימון ועזרה כדי להתמודד עם מצבים מאתגרים. ללמוד לאמן את המעצורים במוח כדי שפחות נכעס, נתפרץ, שנוכל לחכות בסבלנות ולהתאפק כשצריך.
הפרעת קשב היא כמו עוד תכונה שצריך ללמוד לחיות איתה והיא רק חלק קטן ממי שאתה.
אתה ילד נפלא, עם מוח מיוחד ומשוכלל, ממש כמו מכונית מירוץ ואנחנו פה לעזור לך, לחזק את הברקסים במוח, לשפר ולאמן התנהגויות כך שתוכל לנסוע חופשי עם המחשבות שלך ותדע איך ומתי כדאי לעצור.
ככל שילד יודע ומבין יותר מה עובר עליו, הוא יהיה מגויס יותר להתמודד עם האתגרים בחייו.
שני מיתוסים שחשוב לנפץ, שמטרידים הורים:
1. ״אם אסביר לילד שיש לו ADHD זה לא יצור תיוג שלילי שיפגע לו בבטחון העצמי?״
תהיו בטוחים שהתיוג העצמי קיים גם אם לא נדבר עליו. להיפך, אם מסבירים את הקושי, אז אין תיוג (זו פשוט הפרעה נוירולוגית, כמו שיש בעיית ראייה. זה לא אומר כלום על האופי והיכולות של הילד).
2. ״אם אגיד לילד שיש לו הפרעת קשב הוא לא ינצל מצבים כתירוץ לא להתמודד?"
להיפך, עכשיו יהיה ברור כמה חשוב לרכוש אסטרטגיות ומיומנויות להתמודדות עם מצבים ולשתף פעולה עם טיפול מתאים ונדע גם להימנע ממצבים מאתגרים מראש ביחד (לדוג׳ - הילד ידע שחשוב שהוא לא יגיע למצבי רעב ותמיד יקח איתו נשנוש בתיק).
*** אם תרצו להבין בעצמכם יותר על הפרעת הקשב ואיך להסביר לילדכם בדרך יצירתית וסיפורית, אני ממליצה על הספר "האייצ'דיאיידי שלי" של לאורה וולמר.
בהצלחה ❤️
הערות